פסק-דין בתיק ת"א 12385-07-10

פסק הדין ניתן לאחר הגשת סיכומי הצדדים בכתב, וזאת במסגרת תביעה שטרית אשר הוגשה ע"י התובעת כנגד שלושה חייבים במסגרת תיק הוצל"פ מס' 02-13662-09-1 כשהנתבע ביניהם, וזאת בגין שטר חוב בלתי סחיר המשוך ע"י חברת ל.פ. הנדסת חשמל ולוחות בע"מ, החייבת מס' 1 בתיק ההוצל"פ לפקודת התובעת (להלן: "החייבת").

השטר נמסר לתובעת להבטחת חיובי החייבת על פי הסכם שכירות מיום 18.1.98 שנחתם בין התובעת לבין החייבת שעל פיו שכרה מהתובעת נכס. הנתבע יחד עם החייב מס' 2 בתיק ההוצל"פ, מר לוי לוסקי,  ערבו לפרעון השטר ערבות אוואל, כשסכום השטר 180,000 ש"ח צמוד לשער הדולר של ארה"ב (להלן: "הערבים"). לפי תנאי ההסכם השטר נמסר ללא מועד פרעון נקוב ובשלב מאוחר יותר ב"כ התובעת או מי מטעמה מילא בשטר את התאריך 7.6.02 כיום הפירעון.

בנוסף, הערבים חתמו על הסכם השכירות ועל הסכם הניהול בין הנתבעת לחברת הניהול המנהלת את הבניין בו מצוי הנכס, וכן על כתב התחייבות לשלם את חובות החייבת לתובעת עפ"י הסכם השכירות, במידה ולא ישולמו על ידה.

ביום 18.2.09 הגישה התובעת כנגד שלושת החייבים את השטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה. לפי החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 12.5.10 הוגדלה קרן השטר בסכום של 111,003.48 ש"ח בשל ההפרש בין שער הדולר בין יום חתימת השטר ליום פרעונו, כך שסכום השטר נכון ליום הפרעון היה 291,003.48 ש"ח.

התובעת הגישה ללשכת ההוצל"פ תחשיב (נספח לכתב התביעה), ולפיו נכון ליום 2.11.08 סכום השטר עמד על 584,620 ש"ח. ראש ההוצאה לפועל בהחלטה מיום 12.5.10 שינה את החישוב והוסיף, כי בתחשיב התובעת נפלה טעות והוא לא ברור.

לפי נתוני לשכת ההוצאה לפועל נכון ליום 14.12.10 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הפרעון ועד למועד זה, ובצירוף הוצאות שונות, יתרת החוב עמדה על סך של 555,505 ש"ח  (ראה נספח י"א לתצהירי התובעת).

מאחר והחייבת, חברת ל.פ. הנדסת חשמל פורקה והחייב מס' 2 בתיק ההוצל"פ, מר לוי לוסקי, הבעלים של החברה נפטר, נותר רק הנתבע אשר הגיש התנגדות לביצוע שטר. משניתנה לנתבע  רשות להתגונן, תצהירו של הנתבע  אשר הוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות, מהווה כתב ההגנה בתיק.

טענות הצדדים:                              

הנתבע הצהיר, כי שימש כמנהל פרוייקטים של חברה אשר ביצעה באמצעות עובדיה וכקבלן משנה של החייבת, עבודות חשמל עבור החייבת בפרוייקט הבנייה "קניון ראש העין" השייך לתובעת, ואשר עם סיומו, שכרה החייבת ביום 18.1.98 ולצרכיה שטח בקניון זה.  

הנתבע הצהיר תחילה והכחיש את מה שנחזה כחתימתו כערב לשטר. לאחר מכן, במסגרת תצהיר עדות ראשית הצהיר הנתבע, כי רק במסגרת הדיון שהתקיים בעקבות ההתנגדות שהוגשה על ידו לביצוע שטר, הומצא לידיו לראשונה הסכם השכירות והוא נזכר, כי התבקש ע"י מר לוי לוסקי לחתום יחד עימו כערב על שטר הביטחון.

בנוסף, טוען הנתבע כי בין השנים 2003 - 2005 הוא ביצע באופן עצמאי עבור התובעת עבודות חשמל, עבורן שילמה לו סך 552,785 ש"ח, מבלי לתבוע ממנו מימוש ערבותו כביכול על השיק ומבלי לנסות ולהזכיר לו דבר קיומה של ערבות כזו. 

עוד נטען על ידי הנתבע, כי התובעת "חברת לוקי בניה ופיתוח בע"מ" אינה בגדר "אוחז" עפ"י פקודת השטרות, משום שהנפרעת בשטר היא "מפעלי לוקי לבניה בע"מ".

כמו כן נטען ע"י הנתבע, כי השטר אינו שטר חוב אלא "שטר בטחון" שנמסר במסגרת חוזה שכירות להבטחת ההתחייבויות הכספיות של השוכרת, ולכן על התובעת להוכיח, כי נתקיימו התנאים הנלווים בהסכם השכירות למימוש השטר, וכי היתה לה למשכירה הצדקה ממשית ומעשית למלא בו את תאריך 7.6.02 כתאריך פירעונו.

בנוסף, טוען הנתבע טענת התיישנות, לפיה תקופת ההתיישנות עפ"י השטר הסתיימה במאי 2006.

תיק ההוצל"פ נפתח ע"י התובעת ביום 18.2.09, כ-4 חודשים לפני חלוף 7 שנים מתאריך הפירעון 7.6.02, שהתובעת בחרה ושלא כדין למלא בשטר.

לטענתו, סעיף 4 להסכם השכירות קובע, כי תקופת השכירות היא לתקופה של 36 חודשים, החל מיום 18.1.98 ועד ליום 01.03.01. ביום 29.1.99 עזבה החייבת את המושכר ובחודש מאי 1999 הושכר המושכר לדייר חליפי (ראה סעיף 11 לתצהיר התגובה מיום 16.8.10 של מנהל התובעת).

לפיכך, טוען הנתבע כי עילת התביעה עפ"י השטר נוצרה לראשונה במאי 1999 ותקופת ההתיישנות הסתיימה לאחר 7 שנים.

גם משהוסף בשטר ובכתב יד מטעמה של התובעת התאריך 7.6.02 כמועד הפירעון, דהיינו למעלה מ-3 שנים לאחר השכרתו לדייר החליפי, הדבר לא יכול לשנות את העובדה שעילת התביעה נולדה לראשונה כבר במאי 1999 ותקופת ההתיישנות מסתיימת במאי 2006.

בסעיף 22 להסכם השכירות שהוכן ונוסח ע"י התובעת כאמור בסעיף 28 שבו, נקבע: